עידן התגליות הייתה התקופה שמתחילת המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-17, בה חוקרים ומגלי ארצות אירופאים חיפשו בכיוונים שונים ברחבי העולם דרכי מסחר ושותפי מסחר חדשים. במהלך תהליך זה האירופאים גילו ארצות ופגשו בעמים שלא היו ידועים להם לפני כן. בין מגלי הארצות המפורסמים ביותר של התקופה: כריסטופר קולומבוס, וסקו דה גמה ופרדיננד מגלן.
בסיסו של עידן התגליות היה בטכונולגיות ורעיונות חדשניים שנולדו בתקופת הרנסאנס, כמו חידושים חדשים בתחומי הקרטוגרפיה, הניווט, הנשק ובבניית ספינות. ההתפתחות החשובה ביותר הייתה ההמצאה של ספינות הקאראק והקרוולה בפורטוגל, שהיו הראשונות שיכלו לעזוב את הים התיכון השקט ולשוט בבטחה באוקיינוס האטלנטי.
עם המצאת ספינות הקאראק והקרוולה במאה ה-15 בחצי האי האיברי החלו האירופאים לחשוב שוב על מסעות למזרח. למרות שהספרדים והפורטוגלים לחמו במורים על השליטה בחצי האי, הם גם הרוויחו מהמגע עימם: לא רק שהספינות המתקדמות החדשות השתמשו בידע ערבי של בניית ספינות, אלא גם שדרך הערבים האירופאים גילו מחדש את הגאוגרפיה היוונית הקדומה, שאפשרה להם להבין את צורתן של אפריקה ואסיה.
הגל הגדול הראשון של מסעות מחקר הושק על ידי הנסיך הפורטוגלי, אנריקה הנווט. הפורטוגלים יצאו לראשונה אל מרחבי האוקיינוס האטלנטי וכך גילו את איי מדיירה ב-1419 ואת האיים האזוריים ב-1427, שהפכו למושבות פורטוגליות. אולם התוכנית החשובה ביותר של אנריקה הייתה חקר החוף המערבי של אפריקה. במשך מאות שנים דרכי המסחר היחידות שחיברו בין אירופה למערב אפריקה עברו דרך מדבר סהרה. דרכים אלו דרכם העבירו בעיקר עבדים וזהב נשלטו על ידי המדינות האיסלמיות של צפון אפריקה שהיו אויבותיהן של ספרד ופורטוגל. הפורטוגלים קיוו כי ניתן יהיה לעקוף את הערבים על ידי מסחר ישיר עם מערב אפריקה דרך הים, ובנוסף הם האמינו כי דרומית לסהרה הם ימצאו מדינות נוצריות שיעזרו להם במאבקם נגד הערבים.
הנווטים הפורטוגלים התקדמו באיטיות אך ביציבות והצליחו כל שנה להגיע קצת יותר דרומה, עד שבשנת 1434 הצליחו לעבור את מכשול כף בוז'אדור. בצו אפיפיורי שניתן בשנת 1455 נקבע כי פורטוגל, כממלכה קתולית, תקבל את המונופול למדינות חדשות שיתגלו מעבר לכף בוז'אדור.
תוך שני עשורים החוקרים הפורטוגלים התגברו על מחסום הסהרה והקימו תחנת מסחר בעבדים בסנגל של היום. הם המשיכו דרומה והקימו תחנות מסחר ומבצרים באלמינה (בגאנה של היום) ובסאו טומה ופרינסיפה, שם הוקמה המושבה הפורטוגלית הראשונה לייצור סוכר, והזהב שיובא לפורטוגל מגינאה עזר להמריץ את המשלחות הבאות. בשנת 1482 משלחת תחת פיקודו של דיוגו קאו יצרה לראשונה קשר עם ממלכת קונגו, אך פריצת הדרך הגדולה ביותר הייתה בשנת 1487 כאשר בארתולומיאו דיאס הקיף לראשונה את כף התקווה הטובה ובכך הוכיח כי היה ניתן להגיע דרך הים לאוקיינוס ההודי. בשנת 1498 וסקו דה גמה עשה בדיוק את זה והיה האירופאי הראשון שהגיע להודו דרך הים.
מקור: ויקיפדיה, עידן התגליות
בסיסו של עידן התגליות היה בטכונולגיות ורעיונות חדשניים שנולדו בתקופת הרנסאנס, כמו חידושים חדשים בתחומי הקרטוגרפיה, הניווט, הנשק ובבניית ספינות. ההתפתחות החשובה ביותר הייתה ההמצאה של ספינות הקאראק והקרוולה בפורטוגל, שהיו הראשונות שיכלו לעזוב את הים התיכון השקט ולשוט בבטחה באוקיינוס האטלנטי.
עם המצאת ספינות הקאראק והקרוולה במאה ה-15 בחצי האי האיברי החלו האירופאים לחשוב שוב על מסעות למזרח. למרות שהספרדים והפורטוגלים לחמו במורים על השליטה בחצי האי, הם גם הרוויחו מהמגע עימם: לא רק שהספינות המתקדמות החדשות השתמשו בידע ערבי של בניית ספינות, אלא גם שדרך הערבים האירופאים גילו מחדש את הגאוגרפיה היוונית הקדומה, שאפשרה להם להבין את צורתן של אפריקה ואסיה.
הגל הגדול הראשון של מסעות מחקר הושק על ידי הנסיך הפורטוגלי, אנריקה הנווט. הפורטוגלים יצאו לראשונה אל מרחבי האוקיינוס האטלנטי וכך גילו את איי מדיירה ב-1419 ואת האיים האזוריים ב-1427, שהפכו למושבות פורטוגליות. אולם התוכנית החשובה ביותר של אנריקה הייתה חקר החוף המערבי של אפריקה. במשך מאות שנים דרכי המסחר היחידות שחיברו בין אירופה למערב אפריקה עברו דרך מדבר סהרה. דרכים אלו דרכם העבירו בעיקר עבדים וזהב נשלטו על ידי המדינות האיסלמיות של צפון אפריקה שהיו אויבותיהן של ספרד ופורטוגל. הפורטוגלים קיוו כי ניתן יהיה לעקוף את הערבים על ידי מסחר ישיר עם מערב אפריקה דרך הים, ובנוסף הם האמינו כי דרומית לסהרה הם ימצאו מדינות נוצריות שיעזרו להם במאבקם נגד הערבים.
הנווטים הפורטוגלים התקדמו באיטיות אך ביציבות והצליחו כל שנה להגיע קצת יותר דרומה, עד שבשנת 1434 הצליחו לעבור את מכשול כף בוז'אדור. בצו אפיפיורי שניתן בשנת 1455 נקבע כי פורטוגל, כממלכה קתולית, תקבל את המונופול למדינות חדשות שיתגלו מעבר לכף בוז'אדור.
תוך שני עשורים החוקרים הפורטוגלים התגברו על מחסום הסהרה והקימו תחנת מסחר בעבדים בסנגל של היום. הם המשיכו דרומה והקימו תחנות מסחר ומבצרים באלמינה (בגאנה של היום) ובסאו טומה ופרינסיפה, שם הוקמה המושבה הפורטוגלית הראשונה לייצור סוכר, והזהב שיובא לפורטוגל מגינאה עזר להמריץ את המשלחות הבאות. בשנת 1482 משלחת תחת פיקודו של דיוגו קאו יצרה לראשונה קשר עם ממלכת קונגו, אך פריצת הדרך הגדולה ביותר הייתה בשנת 1487 כאשר בארתולומיאו דיאס הקיף לראשונה את כף התקווה הטובה ובכך הוכיח כי היה ניתן להגיע דרך הים לאוקיינוס ההודי. בשנת 1498 וסקו דה גמה עשה בדיוק את זה והיה האירופאי הראשון שהגיע להודו דרך הים.
מקור: ויקיפדיה, עידן התגליות